העיקר הבריאות

פרופ' ארנון אפק, מנכ"ל משרד הבריאות, הוא איש עסוק במיוחד: הוא מתמרן בין פגישות, ועדות ודיונים לאורך כל היום, כל זאת תוך השגחה על רמות הסוכר שלו, המשתנות מרגע לרגע. מאז אבחונו עם סוכרת מסוג 1 אשתקד פרופ' אפק מתחזק למעשה שתי עבודות במשרה מלאה – ניהול משרד הבריאות ואיזון הסוכרת. ראיון על סוכרת מהזווית האישית והמקצועית.

 

פרופ' אפק, מומחה בפתולוגיה ומנהל מערכות בריאות, הינו דמות מובילה בעולם האקדמי והמערכות הציבוריות זה מעל לעשור, אך שנת 2014 היתה שנה משמעותית במיוחד עבורו. זוהי השנה בה מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, המשרד האמון על כלל מערכות הבריאות בארץ. במהלך הכנתו למינוי החדש ולמידת התפקיד הבחין פרופ' אפק בשינויים החלים בגופו: ירידה במשקל, צימאון וחולשה. אלו היו תמרורי אזהרה אשר הובילו בסופו של דבר לאבחונו עם סוכרת מסוג 1,  וכך החל תהליך הסתגלות נוסף אשר ממשיך עד היום.

 

בהתייחסות לאבחונך עם סוכרת מסוג 1, האם היו סימנים מזהירים? האם אובחנת בזמן? האם לדעתך יש דרך אופטימלית להעלות מודעות לחשיבות נושא זה?

אומרים שרופא הוא מטופל גרוע מאוד, במיוחד רופא שאין לו זמן. כל התהליך התחיל עם ירידה במשקל וחשבתי שזה קשור לכניסה לתפקיד המנכ"ל והסטרס הגדול שהייתי בו עקב העומס בעבודה. כשצריך להתמודד עם תהליכים של שינוי והסתגלות התיאבון מושפע באופן טבעי. הסביבה שלי היתה מוטרדת וכל הזמן "שלחו" אותי לאכול אך המשכתי לרדת במשקל. אני שותה הרבה גם ככה אבל בעקבות תחושת הצימאון הרב שליוותה אותי ודחיפות ההשתנה התחלתי לחשוד.

לא היה לי זמן לבצע בדיקות אז דחיתי את הטיפול בנושא. מה ששבר אותי סופית היתה חולשה שמנעה ממני לרוץ. אני נוהג לרוץ כל בוקר ובוקר אחד פשוט חשתי כי איני מסוגל לעשות זאת. כבר ביום למחרת הלכתי לרופא, לא יכולתי להתמודד עם מצב כזה. ערכי ה-HbA1c  היו 13 ומכיוון שהלכתי לרופא משפחה לא נבדקו גופי קטו כי לא היתה אפשרות לבצע בדיקה כזו בקופת חולים.

באופן כללי אני סבור כי רופאי המשפחה מודעים לתסמינים המזהירים של סוכרת מסוג 1. ההורים והקהל הרחב צריכים להכיר את התסמינים, בעיקר בני הנוער שהינם האוכלוסייה הרגישה יותר למחלה, כאשר ירידה במשקל היא הסימפטום שהכי מדאיג רופאים ועל כן לוקחים זאת כאופציה ראשונה ומפנים לבדיקת סוכר בשתן, בדיקה זמינה ופשוטה בסופו של דבר.

 

 

האם אתה מרגיש כי מאז אבחונך השתנתה במידה כלשהי צורת החשיבה שלך בתפקיד?

כן, חד משמעית. היום אני הרבה יותר רגיש להבנה מה זה להיות אדם חולה. לא רק בסוכרת, אלא בכלל. אם בעבר נהגנו להצהיר במערכות הבריאות השונות כי "אנחנו כאן בשביל החולים", כיום היגד זה מקבל אצלי מימד רגשי שלא היה בעבר. לכל אחד יש חבר או קרוב משפחה חולה, אך כשאתה החולה זה מרגיש אחרת. תמיד הייתי אדם רגיש אך כיום מרגיז ומקומם אותי יחס של אטימות של הגופים השונים כלפי חולים. תמיד אפשר להגיד "לא" וזה גם הכי קל, אך אם אפשר לעזור למישהו למה לא לעזור? היום אני הרבה יותר רגיש לצרכי החולים ממה שהייתי בעבר.

 

מה לדעתך חשוב לקדם במערכות הבריאות בתחום הסוכרת בארץ?

אני חושב שצריך בעיקר לשפר את המודעות של המערכת לשני סוגיה של הסוכרת: סוג 1 וסוג 2, שהיא ללא ספק המגפה של המאה הנוכחית. סוכרת סוג 2 הינה מגפה הקשורה לאורחות החיים שלנו, להשמנה ולהיעדר פעילות גופנית. לכן קודם כל צריך לשפר את המודעות של המערכת לגורמים להתפרצותה, גם בקרב הציבור וגם בקרב הרופאים.

הנושא השני הוא כמובן תהליכי מניעה והתערבות כדי להקטין את התחלואה בסוכרת סוג 2. באשר לסוכרת סוג 1 אנו צריכים להתאים לאוכלוסיית הסוכרתיים מסגרות טיפול הולמות לצרכיהם, הן באוכלוסייה הצעירה והן באוכלוסייה המבוגרת. כיום, מערכת הבריאות יודעת לטפל בסוג 1 בעיקר באוכלוסיית הילדים. לאחר שילדים אלו גדלים ונהיים מבוגרים, מערכת זו כבר אינה מטפלת בהם בצורה מיטבית. אני מסכם בכך שאני סבור שיש מקום למניעה בסוג 2 ושיפור תהליכי הטיפול של אוכלוסיית סוג 1 הבוגרת.

 

מה לדעתך ניתן ללמוד ממדינות אחרות על סוכרתיים במערכת הבריאות?

מצד אחד, מדינות מתייחסות למחלות על פי מידת השפעתן הגלובלית, אך מצד שני הן מתייחסות באופן מיוחד ל'מחלות יתומות' (מחלות אשר מספר החולים בהן הוא מצומצם). סוכרת סוג 2 נחשבת בימינו למגפה העולמית של המאה ה-21 ובה מדינות העולם מטפלות ברצינות. סוכרת סוג 1 'נופלת בין הכיסאות'- היא לא נחשבת למגיפה למרות שמספר מקרי ההיארעות שלה הולך ועולה, ומצד שני גם אינה נחשבת ל'מחלה יתומה" מכיוון שמספר החולים בה גדול מדי לקטגוריה זו. לכן ההתייחסות לסוג 1 ולסוג 2 שונה מאוד. לגבי סוכרת סוג 2 מדינות רבות עוסקות בתכניות מניעה ועידוד אורח חיים פעיל ובריא. יש לכך ביטוי גם בסלי התרופות, כאשר תרופות רבות נכנסות לסל ואתה רואה את ההשקעה של המדינה דרך הטכנולוגיות הרבות אשר נכללות. לגבי סוג 1 ההתייחסות שונה לגמרי, אבל גם כאן חשוב לומר שיש השקעה רבה בעיקר של חברות התרופות אשר מנסות לקדם טיפולים בנושא הזה.

 

כיצד לדעתך ניתן לטפל בסוגיה הבעייתית של אבחון ורישום סוכרתיים מסוג 1 בוגרים? (אבחונים שגויים, היעדר רישום מוסדר)

אנו רוצים לבסס כעת רישום של כלל חולי הסוכרת במדינה עם חלוקה ברורה בין סוג 1 וסוג 2 מכיוון שאלו אכן אוכלוסיות נפרדות המחייבות התייחסות שונה. אנו מתכוונים להכניס קטגוריה זו כרשם בתוך האוכלוסייה, אנו עובדים על תהליכים אלו.

 

בתור איש מדע וכסוכרתי, האם יש נושא מסוים בתחום הסוכרת אשר מעניין אותך במיוחד? והאם יש תחום אשר נראה לך מבטיח במיוחד?

כפתולוג אשר חקר את הפתוגנזה (התפתחות המחלה) של הסוכרת, אין לי ספק שהמחלה הזו מאובחנת מאוחר מדי. הרי כאשר אתה מאובחן עם המחלה תאי הביטא כבר נהרסו. אילו היינו יכולים לייצר שיטת אבחון מוקדמת למחלה, ייתכן והיינו יכולים לעצור את התפתחותה בשלב בו היתה אפשרות להתערבות טיפולית. על כן אני סבור כי הפתרון טמון באפשרות לפתח בדיקה, להגדיר ולעקוב אחר תת הקבוצה הספציפית הנמצאת ברגישות לחלות. אני מקווה כי בעתיד יהיו מרקרים פשוטים יותר וברורים יותר לאבחון.

תחום נוסף הוא הפן הטכנולוגי וכאן אנו נמצאים לדעתי בפני פריצת דרך מאוד גדולה. יש לנו כבר את שתי הזרועות אשר עדיין לא יודעות לתקשר זו עם זו –  המשאבה ומד- הסוכר הרציף. ביום שיהיה אפשר לחבר את שתי הטכנולוגיות הדרך כבר תהיה קלה יותר. תחום האנקפסולציה גם מרתק אותי – השתלת קפסולה של תאי לבלב המתפקדים כלבלב קטן חיצוני אשר מוחלפים מתקופה לתקופה.

 

האם יש לך טיפ מיוחד המסייע לך לשמור על איזון?

זה לא בדיוק טיפ, אך מה שמסייע לי לשמור על איזון הוא הקפדה על דפוסי אכילה קבועים, אשר לצערי גם לא תמיד עובדים. גם כשאני אוכל את אותם הדברים ומזריק את אותה כמות האינסולין, ישנם מקרים בהם הסוכר מזנק מעלה ללא סיבה נראית לעין. אני משתדל לאכול את אותם המאכלים הקבועים בשעות קבועות, לשמור על סדר רציף של שגרת טיפול ובעיקר להכיר את עצמי טוב יותר. זהו תהליך קשה מאוד, מורכב ומשתנה אך הוא חיוני.

 

לסיכום, האם יש לך מסר לקוראינו?

חשוב לי לומר שזו מחלה שאפשר לחיות איתה וגם עם הקשיים, יש לה יתרונות. למשל, בכל מה שקשור לשליטה עצמית, הסוכרת מקלה עליי ברגעי הדילמה האם לזלול שוקולדים או להתאפק (צוחק).

ועכשיו ברצינות, חשוב לי להדגיש שאפשר לחיות אורח חיים מטורף לצד הטיפול בסוכרת ואף להיות מאוזן.