השנה, במסגרת מירוץ חצי מרתון עמק המעיינות, נערך המקצה העממי בסימן "רצים למציאת מרפא לסוכרת נעורים (סוכרת מסוג 1)".

עבור סוכרתיים מסוג 1 פעילות ספורטיבית אינטנסיבית כרוכה בהיערכות רבה ותחזוקה גופנית שוטפת:  עמיחי, סוכרתי בן 46, הציב לעצמו אתגר לא פשוט – לרוץ מסלול מרתון שלם.

לאחר התמודדות עם מגבלות רבות, הוא כבש את היעד הנכסף שהציב לעצמו וסיים את המרתון בהצלחה – תוך ייצוג כלל ציבור הסוכרתיים מסוג 1 בכבוד.

זהו יומן מעורר השראה על כוחם של נחישות, התמדה וכח רצון.

שמי עמיחי ואני בן 46. אובחנתי כסוכרתי מסוג 1 לפני כשמונה שנים.
עד לגילוי הסוכרת, נהגתי לעסוק בספורט באופן שגרתי, רצתי 5-10 ק"מ שלוש פעמים בשבוע והתאמנתי בקראטה פעמיים בשבוע, ולפני כחמש שנים אף עברתי את המבחן לחגורה שחורה.

בשנת 2007,  רצתי בפעם הראשונה חצי מרתון (21.1 ק"מ) במסגרת "מרתון תל-אביב". מאז רצתי עוד מספר פעמים חצי מרתון בארץ והשתתפתי אף בחצי מרתון בברלין.
אולם, בשנתיים האחרונות החל "להתבשל" בי הרצון לרוץ מרתון שלם (42.2 ק"מ!) והחלטתי להשתתף במרתון תל-אביב, אשר היה אמור להתקיים במרץ 2013.

להתגבר על הפחד
עם התגבשות החלטה זו, החל לקנן בי הפחד לגביי התמודדות ותגובות הגוף למאמץ – כיצד אמדוד סוכר במהלך הריצה הארוכה והמאתגרת? כיצד יגיב גופי בתהליך האימונים?

התחלתי לחפש באתרי האינטרנט השונים מידע על סוכרת וריצה, כאשר בעיקר התמקדתי בנושא ביצוע בדיקות הסוכר במהלך הריצה (מאחר ואינני משתמש במשאבה). מצאתי פתרון בהשראת סוכרתית, אשר השתתפה במרתון בוסטון – לרוץ עם תיק קטן שבתוכו ערכת המדידה, רעיון פרקטי ונוח אשר החלטתי לאמץ.

לאחר שנושא זה, שהטריד אותי במיוחד, בא על פתרונו, פניתי לחבר מהעבודה, העוסק בריצות מרתון, לבניית תכנית אימונים התחלתית. חשוב לציין כי בצד בניית תכנית האימונים, פניתי לרופא שלי להתייעצות רפואית. ד"ר וישלצקי כינה אותי: "חולה מאתגר".

בחודש אוקטובר 2012 התחלתי את ההכנות למרתון הראשון שלי. ההכנות כללו אימונים בחדר כושר פעמיים בשבוע ועוד ארבע פעמים אימוני ריצה, על בסיס תוכנית האימונים אשר כללה ריצות במהירות משתנה (אינטרוולים), ריצות ארוכות (20-36 ק"מ) ואימוני ריצה בעליות.

ארבע לפנות בוקר…עמיחי במרתון פראג מאי 2013
וכך מצאתי את עצמי מתכונן לריצות: קמתי בשעה 4:10 בבוקר, בדיוק, למדידת סוכר ראשונה. במיקרים בהם התוצאה של רמת הסוכר הייתה עד 130 מ"ג, אכלתי פרוסת לחם עם דבש והזרקתי 2 יחידות אינסולין (נובורפיד), ולאחר מכן יצאתי לריצה. בבקרים בהם רמת הסוכר הייתה גבוהה, בין 130-180 מ"ג, אכלתי פרוסה עם דבש והזרקתי 3 יחידות (נובורפיד). כמובן שלא הכל הלך כל כך בקלות: באחת הריצות, שאורכה היה 10 ק"מ, הגעתי למצב של היפוגליקמיה, ולאחר שגם אכילת שוקולד לא עזרה להעלות את רמת הסוכר, נאלצתי לחזור דרך של 5 ק"מ בהליכה הביתה. בריצה אחרת, של 26 ק"מ, הגעתי אחרי 14 הקילומטרים הראשונים לרמת סוכר של 220 מ"ג ונאלצתי לעצור ולהזריק 2 יחידות אינסולין.

בין ריצות ומדידות

חשוב לציין, כי לריצות ארוכות (מעל 20 ק"מ) נהגתי להצטייד בתיק מים על גבי, אשר בו אוחסנו גם ערכת המדידה, קופסת הסטיקים, מזרק האינסולין (למקרה שערכי הסוכר שלי יהיו גבוהים) וגלוקגון (למיקרים של היפוגליקמיה חדה).  מידי 45 דקות של ריצה, נהגתי להאט את קצב הריצה ולמדוד את ערכי הסוכר שלי. עם חזרתי הביתה לאחר סיום הריצה, מילאתי בטבלה מפורטת את הנתונים הבאים: מה הייתה רמת הסוכר כאשר התעוררתי, מה הייתה רמת הסוכר במהלך ובסיום הריצה, כמה יחידות אינסולין הזרקתי לפני שהתחלתי את הריצה (נתון זה הופיע בסוגרים),כמה ק"מ רצתי בסך הכל ומה היה משך זמן הריצה.

במקביל עברנו, ד"ר וישלצקי ואני, על טבלאות נתוני הריצה אחת לשלושה חודשים וגילינו תופעה מעניינת; במהלך אימוני ריצה בעליות, למרות שרמת הסוכר בדמי הייתה אמורה לרדת (בגלל המאמץ), הנתונים שלי הציגו רמת סוכר גבוהה בסוף האימון. הרופא הסביר לי כי מדובר בתופעה שכיחה בה הגוף מזהה לחץ/מתח, ובשל כך משחרר גליקוגנים,המעלים את רמת הסוכר. נתון זה מחזק את חשיבות מדידת הסוכר לפני יציאה לאימון, במהלך האימון ואף ולאחריו- שכן תגובות הגוף הינן משתנות ובלתי צפויות.  

 

היכון… הכן…צא!

לאחר חודשים של אימונים אינטנסיביים, מועד המרתון הגיע, אך עימו אכזבה בלתי צפויה – בשל עומס חום כבד בוטל מסלול המרתון המלא, ועל כן נאלצתי להסתפק בריצת מסלול חצי מרתון. בנוסף לכך, שבוע לאחר מכן פספסתי הזדמנות להשתתף במרתון נוסף (בשל שהייה בחו"ל במסגרת העבודה). מכיוון שאינני טיפוס אשר מתייאש בקלות, המשכתי לחפש בקדחתנות אחר מרתון בו אוכל לקחת חלק. לשמחתי הרבה "יגעתי ומצאתי" ובחודש מאי מצאתי את עצמי, יחד עם עוד 80 ישראלים, על קו הזינוק של מרתון פראג! לקו הסיום הגעתי בריא ושלם לאחר 4.42 שעות. הריצה הייתה מאתגרת, רצופת קטעים טובים (וטובים פחות…), אך התנהלה באופן דומה להתנהלות האימונים. החלטתי לנצל את ההזדמנות ולייצג את ציבור הסוכרתיים בכבוד ובגאווה, ולכן לבשתי את חולצת האגודה לריצת המרתון.

 

נתוני ריצת מרתון פראג

אורך המסלול: 42.2 ק"מ

רמת סוכר התחלתית: 70 מ"ג

רמת סוכר בסיום: 78 מ"ג

יחידות אינסולין לפני ריצה: 3 יחידות

תזונה לפני ריצה: פרוסת לחם עם דבש

רמת סוכר לאחר 40 דקות ריצה: 103 מ"ג

רמת סוכר לאחר 90 דקות ריצה: 101 מ"ג (לאחר צריכת יחידת ג'ל גלוקוז)

רמת סוכר לאחר שעתיים ורבע ריצה: 117 מ"ג (לאחר צריכת יחידת ג'ל נוספת)

רמת סוכר לאחר 3 שעות ריצה: 106 מ"ג (לאחר צריכת יחידת ג'ל נוספת)

רמת סוכר לאחר כמעט 4 שעות ריצה: 80 מ"ג (לאחר צריכת יחידת ג'ל נוספת)

 

תודה:
למשפחה המדהימה שלי שדאגה אבל גם תמכה בי מאוד; לחברי מהעבודה שסייע עם תכנית האימונים וליתר העובדים שתמכו ודאגו ולא הפסיקו לעודד במילים טובות באימונים; למיכל שחף שרצה איתי במרתון פראג ודאגה שאמדוד כל הזמן את רמת הסוכר; ולד"ר וישלצקי ש'הרים את הכפפה' וליווה אותי לאורך כל הדרך (למרות הסתייגותו הראשונית מהרעיון…).

ולכם, הסוכרתיים, ברצוני לומר: פעילות גופנית מסייעת לשמירה על רמות סוכר מאוזנות, ולכן אם קיים ענף ספורט המאתגר אתכם ואינו מהווה סיכון רפואי – רוצו עליו!

 

 

לפני שאתם יוצאים לדרך

טיפים לריצה מתוקה

  1. מומלץ להצטייד במשך הריצה בתיק קטן הנישא על הגב, אשר המכיל ערכת מדידה, קופסת סטיקים, מזרק אינסולין, גלוקגון, חטיף לעת הצורך.
  2. יש לבנות תכנית אימונים מסודרת, ולהיוועץ בגורם רפואי מוסמך.
  3. אימוני ריצה בסגנונות שונים (אינטרוולים, ריצה בעליות וכו') מוסיפים עניין ואתגר לאימון.
  4. מומלץ להכין טבלת מעקב עם נתוני האימון (אורך המסלול, זמן הריצה וכו'), ערכי הסוכר ומינוני האינסולין אשר נצרכו במהלכו.
  5. גופנו יגיב בצורה שונה למאמץ במהלך אימונים שונים (ואף במהלך אותו האימון), על כן מומלץ להקפיד על מדידת ערכי הסוכר לפני היציאה לאימון, במהלך האימון ואף ולאחריו.